ילינק וייס ושות - משרד עורכי דין

האם הלכת "השנים האבודות" חלה רק במקרי מוות? ומה על מי שנפגע קשה, נותר בחיים, אך תוחלת חייו התקצרה, כלומר, למרבה הצער, הוא לא יחיה את אורך חייו הצפויים הרגילים, האם איננו זכאי לפיצוי בגין עקרון זה?

בהחלט כן. הלכת "השנים האבודות" חלה בכל מקרה בו גרם מעשה הנזיקין לקיצור תוחלת חיי הנפגע, בין אם במקרה מוות שאז קוצרה תוחלת החיים במלואה או בניזוק שנותר חי אך תוחלת חייו התקצרה עקב מעשה הנזיקין. על פי הנתונים המתפרסמים ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תוחלת החיים לגברים/ נשים בישראל הינה 78-80 שנה. בהתאם לכך לקיצור תוחלת החיים תהא השפעה בהקשר של הלכת "השנים האבודות", אצל הניזוק שנותר בחיים, רק אם הקיצור הוא בשיעור כזה שהוא מקצר גם את שנות העבודה הצפויות (המסתיימות כמקובל בגיל 67). למשל קיצור תוחלת חיים של 10% מקצר את גיל החיים הצפוי מ-78 ל-70 בערך ואין לכך השפעה על שנות העבודה של הנפגע, עליהן יקבל את הפיצוי הרגיל לפי שיעור נכותו שיקבע. אך אם הקיצור משמעותי יותר, נאמר 30% או אז פרוש הדבר שהנפגע לא יזכה לחיות את מלוא אורך שנות חיי העבודה שהיו צפויים לו ועל חלק זה הוא זכאי לפיצוי במסגרת הלכת "השנים האבודות". במקרה כזה אגב, הניזוק החי עצמו יקבל את הפיצוי בעודו בחיים (אם יזכה להגיע ולראות את סיום ההליכים המשפטיים).