ילינק וייס ושות - משרד עורכי דין

הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה

ייעוץ ראשוני ללא התחייבות

"בית קרדן", דרך מנחם בגין 154, ת"א, 64921

טלפון: 03-6911919

או מלאו את הטופס הבא, ואנו נחזור אליכם בהקדם:

בעולם המודרני בו אנו חיים, לכל אדם יש זכות לקבל את ההחלטות הנוגעות לבריאותו ולשלמות גופו בעצמו ומתוך מודעות והבנה מלאה של אופן הטיפול הרפואי המוצע.

להבדיל מהמקובל בעבר, אמירה כגון "הרופא יודע והוא יחליט מה נכון לעשות" אינה מקובלת עוד במדינת ישראל ב-20 השנים האחרונות.

כל אדם הניגש לבצע הליך רפואי, החל מניתוח מורכב וכלה בפעולות פשוטות יותר (ואף פעולות כגון הרדמה הנלווית לניתוח, הפריית מבחנה על שלביה השונים, ניתוחים כירורגיים פשוטים או ניתוחים פלסטיים, הזרקות שונות שיש בהן סיכון מסויים ועוד) נדרש לחתום על "טופס הסכמה" בו מפורטים הסיכונים השונים שעלולים להיווצר כתוצאה מהפעולה הרפואית שעתידה להתבצע.

הטפסים הקיימים כיום בידי הרופאים ובמוסדות הרפואיים השונים הינם טפסים שהוכנו (לאור נסיון העבר) על ידי המחלקות המשפטיות של בתי החולים וקופות החולים, ואשר החתימה עליהם מעידה, לכאורה, שלמטופל הוסברו כל הסיכונים וכל ההשלכות של ההליך שהוא עתיד לעבור.

אלא, שפסיקת בתי המשפט קבעה שעצם הצגת טופס חתום אינה מספיקה, וגם במקרים בהם אכן נחתם טופס ההסכמה, אין די בחתימה עליו:

  • חתימת הטופס צריכה להיעשות בפני הרופא המטפל לאחר קבלת ההסברים ולא בפני המזכירה או האחות.
  • על הרופא המטפל להסביר לחולה את תוכנו של הטופס לפני החתימה, לתת הסבר מפורט (באופן המותאם לרמת ההבנה של המטופל) על אופי
         הפעולה, הסיכונים הטמונים בה והסיכוי שאכן הסיכונים הללו יתרחשו.
  • הוטלה חובה על הרופא המטפל להסביר את אפשרויות הטיפול הנוספות וסיכויי ההצלחה שלהן לעומת הטיפול המוצע.

בית המשפט העליון קבע כבר בשנות ה-90 בפסק הדין בעניין ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, שנחשב לפסק הדין היסודי והחשוב בתחום זה, שהעדר "הסכמה מדעת" מצד המטופל לביצוע הפעולה הספציפית שמבוצעת בגופו, תקים לאותו מטופל אפשרות לתבוע את המטפל (הרופא, המרפאה, בית החולים) ולקבל פיצוי בגין "פגיעה באוטונומיה".

עוד קבע בית המשפט שניתן לפסוק פיצוי בגין "פגיעה באוטונומיה" ו"אי קבלת הסכמה מדעת" גם כאשר לא היתה רשלנות בהליך הרפואי עצמו !

הלכה זו של בית המשפט העליון הלכה והתחדדה ככל שהמודעות והחשיבות הניתנים לכבוד האדם וחירותו הולכים ומתפתחים כחלוף השנים, וזאת, בין השאר בשים לב לחקיקה הרלבנטית משנות ה-90 אליה הפנה בית המשפט בפסק הדין דעקה:

"הזכות לאוטונומיה מעוגנת בהכרה בערך האדם ובכבודו – ערכים שזכו לעיגון בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. זוהי "זכות מסגרת" – כלשונו של הנשיא ברק – המהווה למעשה מעיין נובע למכלול של זכויות שונות (ראו ברק בספרו הנ"ל (כרך ג) [76], בעמ' 357-361). הזכות לאוטונומיה מעוגנת גם בזכות לפרטיות (חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981). מן הזכות לאוטונומיה נגזרת זכותו של החולה לחירות ההחלטה באשר לגופו, לבריאותו ולקבלת טיפול רפואי (ראו חוק זכויות החולה, סעיפים 1 ו-13)".


כאמור, ככל שחולפות השנים, הולך ומתחזק המעמד של "זכות האדם על גופו" כראש נזק נפרד.

ניתן לראות זאת הן בסכומי הכסף הנפסקים עבור מטופלים שלא הוכחה בעניינם רשלנות רפואית, אולם מאידך ההליך בוצע בגופם מבלי לקבל "הסכמה מדעת" באופן מלא, וכן בהתפתחויות שונות בפסיקה לרבות הטלת חובה מוגברת להסביר היטב את כל ההשלכות וכל הסיכונים והטיפולים האפשריים האחרים, כשמדובר ב"ניתוח אלקטיבי" (ניתוח משפר איכות חיים כגון ניתוחי לייזר או ניתוחים קוסמטיים שונים).

כך למשל, בפסק הדין בענין "דעקא" שהזכרנו קודם, הפיצוי שנפסק עמד בזמנו (בשנת 1999) עבור פגיעה באוטונומיה ע"ס 15,000 ₪, ואילו כיום נפסקים בראש נזק זה בלבד אף סכומים המגיעים ל-250,000 ₪.

 

בתיקי רשלנות רפואית רבים מאוד המתנהלים במשרדנו במהלך השנים נטענת הטענה בדבר "פגיעה באוטונומיה" כטענה שגרתית, היות, וחרף החובה החוקית, פעמים רבות מטופלים מוחתמים על טפסי הסכמה בלא קבלת הסבר מקיף ואף בלא קבלת הסבר בכלל, על טיב הסיכונים העומדים בפניהם בעת קבלת הטיפול הרפואי ואפשרויות הטיפול האלטרנטיביות השונות העומדות לרשותם.

טענה זו נטענת במרבית המקרים בתיקים בהם לצד הפגיעה באוטונומיה התקיימה גם רשלנות רפואית, ואנו שואפים להשיג ללקוחותינו, בהתאם לפסיקה, פיצוי מירבי, הן עבור הפגיעה בגופם, שאירעה בעקבות הרשלנות הרפואית, וכן עבור הפגיעה באוטונומיה וביכולת הבחירה, שניטלה מהם.

 

בנוסף לתיקי הרשלנות הרפואית, טענה זו נטענת גם בתיקים הרבים המתנהלים במשרדנו ב"פרשת פרופ' היס" – שורה של תביעות נגד המכון הלאומי לרפואה משפטית העוסקות באלפי איברי-אדם שהושארו במכון לרפואה משפטית במשך שנים רבות ללא צורך ובלא קבלת הסכמת בני המשפחה לכך.

בע"א 5019/08, ליה בן צבי נ' פרופ' יהודה היס, בו ייצג משרדנו את התובעים, קבע בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי, שיש מקום לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בנפרד מהפיצוי בגין כאב וסבל או בגין היעדר הסכמה מדעת.

 

כל אדם שבוצע בגופו הליך רפואי בלא קבלת הסכמתו המלאה והמפורשת מוטב שייוועץ בעו"ד מיומן העוסק בתחום הרשלנות הרפואית, בכדי לשמוע האם קיימת לו עילת תביעה כנגד הרופא או המוסד הרפואי המטפל בגין רשלנות רפואית, מתן טיפול רפואי בלא "הסכמה מדעת" ופגיעה באוטונומיה.