ילינק וייס ושות - משרד עורכי דין

המרכז הלאומי לרפואה משפטית

ת.א 3031/09 אייזין דניס ואח' נ' פרופ' היס (החלטה מיום 22.2.12) ח - ד - ש !

ביהמ"ש המחוזי בי-ם דחה לבקשת התובעים את הודעת המדינה להכרה בחיסיון פרופ' היס מכח סע' 7ב לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] על קיומה של חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7א לפקודה וקבע כי פרופ' היס אינו חסין מפני תביעת התובעים תוך שהוא פוסק הוצאות נגד המדינה.

לגוף ההחלטה

ת.א 5340/03 ליה בן צבי ואח' נ' פרופ' היס (פסק דין מיום 11.3.08)

ביום 1.1.95 נרצח המנוח ב – 32 מכות בראש. בעקבות חתימתה של האלמנה על הצהרה בפני חוקר משטרתי, בוצעה נתיחה בגופת המנוח וגופת המנוח נקברה.

מדובר בהצהרה שנחתמה על ידי האלמנה על גבי טופס המיועד לרישום הודעה של נחקר במשטרה, שנוסחה כדלקמן: "אני אשתו של ישעיהו צינר, אני מוכנה שהמשטרה תערוך נתיחה בגופתו של בעלי ישעיהו או כל פעולה שהמשטרה רוצה". ואולם, האלמנה חתמה על ההצהרה האמורה מבלי שהוסבר לה אופייה של הנתיחה, ובפרט מבלי שהוסבר לה כי הנתיחה כוללת לקיחת חלקים ודגימות מהגופה, שיישמרו לאחר מכן במכון. בנוסף, ההצהרה האמורה נחתמה על ידי האלמנה לאחר שקודם לכן, נוכח היותה אישה דתייה ושומרת מצוות, היא התנגדה לביצוע נתיחה בגופה, והסכמתה לחתום על ההצהרה האמורה ניתנה רק לאחר שנאמר לה כי אם לא תסכים לנתיחה, לא יוצא רישיון לקבורת המנוח, דבר שיוביל לדחיית מועד הקבורה.

בהתאם לכך גופת המנוח הועברה למכון לרפואה משפטית וביום 2.1.95 בוצעה בה נתיחה, שכללה הסרת כיפת הגולגולת ונטילת דגימות של רקמות בגודל של מספר סנטימטרים מכל אחד מאברי הגוף. כיפת הגולגולת והדגימות שניטלו בנתיחה נשמרו במרכז לתקופה ממושכת, ולא נקברו יחד עם גופת המנוח, שהובאה לקבורה באותו יום.

בהמשך, בשנת 1997, הנתבעים הביאו לקבורה חלק מהדגימות שניטלו מהגופה בלא לעדכן בכך את בני משפחתו של המנוח. הדבר נודע להם במקרה. גם בשנת 2002, כשהחליטו הנתבעים לעדכן את התובעת 3 כי עדיין נותרו בידיהם חלקים נוספים מגופת המנוח שלא נקברו, היה זה רק לאחר שאולצו לעשות כן בעקבות לחץ ציבורי, וגם אז נעשה העדכון באופן שהותיר חששות בלב התובעות שמא החלקים שהועברו לידיהן – פיסת הגולגולת – אינם חלקי גופתו של המנוח.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את טענתם של התובעים כי ההסכמה שניתנה על ידי אלמנתו של המנוח במשטרה, בלא שקדם לה כל הסבר בדבר מהותו של הליך הנתיחה – היינו כי הנתיחה כוללת נטילת חלקים ודגימות מגופת המנוח שישמרו לאחר מכן במכון – איננה הסכמה כדין.

בית המשפט אף קבע כי יש לקבוע את סכום הפיצוי באופן שייתן ביטוי להתנהלותם הפסולה של הנתבעים, בבחינת פיצויים מוגברים, ובהתאם לכך, פסק לאלמנה פיצוי כספי מוגבר בסכום של 150,000 ₪ וכן פסק לכל אחת מהבנות פיצויים מוגברים בסכום של 100,000 ₪.

בימים אלה תלויים ועומדים בבית המשפט העליון שני ערעורים על פסק הדין: ערעור מטעם התובעים וכן ערעור מטעם הנתבעים.

לפסק הדין המלא

ת.א 4417/02 ת.כ נ' פרופ' היס (פסק דין מיום 22.10.09)

ביום 22.9.01 נמצאה גופתו של המנוח, חייל בן 18, כאשר היא ירויה בראשה. קצין הנפגעים נתבקש להשיג את הסכמת המשפחה לנתיחת גופת המנוח על מנת לקבוע את סיבת המוות. לפני שחתם האב על טופס ההסכמה, לא ניתן לו או למי מבני משפחתו כל הסבר על טיב הנתיחה, ועל הכוונה ליטול רקמות וחלקים מהגופה ולשמרם במכון כחלק מהליך הנתיחה. במהלך נתיחת גופת המנוח במכון לרפואה משפטית, ניטלו מהגופה דגימות של רקמות, אשר נשמרו במכון לרפואה משפטית.

בחודש דצמבר 2001, בעקבות פרסומים בעיתונות אודות אי-סדרים שנתגלו בעבודת המכון, ולאחר שנתעוררו בלבו של האב חשדות, לפיהם חלקים מגופת בנו נשמרו ונותרו במכון לרפואה משפטית, מבלי שנקברו, הוא פנה לנציגי המכון, העלה בפניהם את חששותיו ודרש לדעת אם יש בהם ממש. לאחר בירור נתחוור, כי אכן קיימות במכון דגימות של רקמות מאבריו של המנוח, והדבר הודע לאב, אשר דרש כי הדגימות תובאנה לקבורה. ביום 23.1.02 הועברו הדגימות לידי נציגי הרבנות הצבאית. לבקשת האב, צולמו הדגימות והוצגו לו תמונותיהן. לאחר מכן, עוד באותו היום, הוכנסו הדגימות לתוך קופסא, ונטמנו בקברו של המנוח בבית העלמין, בנוכחות האב ואנשי הרבנות הצבאית.

לטענת האב, הידיעה שניטלו מהגופה דגימות של רקמות, כמו גם הצורך לערוך טקס קבורה לרקמות אלו, הסבה לו נכות נפשית.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את טענתם של התובעים כי חתימתו של האב על טופס ההסכמה לפני קצין הנפגעים אינה מבטאת הסכמה מדעת לביצוע נתיחה מלאה ולנטילת רקמות ודגימות ושמירתן, ועל-כן היא נעדרת כל תוקף. בית המשפט קבע כי על המכון היה להסביר לאב, או לוודא שהוסבר לו, כי במסגרת הנתיחה יילקחו חלקים ודגימות מהגופה, ולהבהיר לו לשם מה נעשה הדבר. משנמנע המכון מלעשות כן, לא ניתן לראות בחתימתו של האב על טופס ההסכמה לנתיחה, משום הסכמה לנטילת חלקים ודגימות מהגופה ושמירתם במכון. משכך, הרי שהנתיחה במתכונתה האמורה, נעשתה ללא הסכמה כדין ואף פגעה קשות ברגשותיו וברגשות בני המשפחה.

בית המשפט פסק לתובעים פיצוי כספי בסך כולל של 1,258,206 ₪.

בימים אלה תלויים ועומדים בבית המשפט העליון ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין.

לפסק הדין המלא